<h1>יראים סימן קמ"ח</h1>
<h2>דף פג.</h2>
וכמה שיעור עיסה כדתנן בחלה פ"ב. חמשת רבעים קמח ועוד חייבין בחלה הן וסובן ומורסנן. ותנן בעדיות בפ"ק ומייתי לה בשבת בפ"ק [ט"ו א'] שמאי אומר מקב לחלה והלל אומר מקביים וחכמים אומרים לא כדברי זה ולא כדברי זה אלא קב ומחצה חייבים בחלה משהגדילו [המדות] אמרו חמשת רבעים קמח מחייבינן בחלה וקיי"ל כרבנן. וטעמא דכולהו דתניא בעירובין בכיצד משתתפין ראשית עריסותיכם כדי עיסת מדבר וכמה עיסת מדבר עשירית האיפה כשתתן העומר על י"ח קבין שהוא [איפה] (נמצאת) יהיה עומר עישורו [מלבר] ונמצא עומר קביים. ושמאי סבר שעור עומר כהלל מיהו עיסת מדבר (קב היפה) [כך היתה] שכל אחד היה מחלק לשני עיסות עיסה בבקר ועיסה בערב והלל סבר כל העומר היה לש בבת אחת ורבנן סברי עומר עשיר[ית] איפה (מלוגין) [מלגו] איפה י"ח קבין תיקח עישורו של י"ח קבין וזהו עומר והם חמשת רבעי קמח צפורניות שהם ז' מדבריות, כך מפורש הטעם [בירושלמי].
